נכון להיום, זמן הדימדומים של הכנסת ה23, יש 31 חברות כנסת. זה קצת יותר מרבע. מספר שקצת משתנה מהשבעת הכנסת ועד התפזרותה בעקבות התפטרויות וחוקים נורווגיים כאלה ואחרים. לקראת הכנסת הבאה, מפלגות חדשות (רון חולדאי, גדעון סער) מדברות על שילוב נשים רבות ברשימה. אז מעניין לראות קצת הסטוריה.
אפשר לראות שיש שיפור קטן במצב שהיה די מצער עד שנות האלפיים. מצד שני בעשור האחרון לא היתה התקדמות גדולה ויש עדיין מפלגות גדולות ומשמעותיות בפוליטיקה הישראלית שאין בהן ייצוג נשים כלל (שזה די מדהים).
בכנסת ה19 (2013-2015), אחוז הנשים בכנסת עבר לראשונה את 20%. שווה לציין שבכנסת זו היתה גם סיעה לא קטנה, יש עתיד, עם 42% נשים. בכנסת ה19 כיהנו כמה נשים בולטות בפוליטיקה הישראלית כמו: מירי רגב, לימור לבנת, שלי יחימוביץ׳, זהבה גלאון, איילת שקד, חנין זועבי, ציפי לבני ואחרות. בכנסת הזו גם ילדו שתי חברות כנסת בהמשך לארבע חכיות שילדו בכנסת ה18 לאחר שזה לא קרה הרבה זמן, מ1951.
עדיין. נשים מהוות כ50% מאוכלוסיית ישראל ומקבלות ייצוג נמוך בפרלמנט הישראלי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל קצת אחרי המקום ה80 במדד ייצוג הנשים בפרלמנט. פה בקישור אפשר לראות את המידע בצורה נוחה, יש רק כ20 מדינות עם שיעור ייצוג נשים בפרלמנט של למעלה מ40%, ביינהן אפשר לציין את רואנדה, ספרד, שבדיה, מקסיקו, איחוד האמירויות (!) ודרום אפריקה.
בגרף פה הנתונים לפי מדינה:
מדינות ה-OECD בלבד:
שני טרנדים חזקים שלטו בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות (ומעבר לכך). כוחן העולה של המפלגות החרדיות שלא משלבות אפילו אשה אחת ברשימות שלהן. שס ויהודות התורה גם כרוכות בברית די חזקה עם הליכוד של השנים האחרונות ובנימין נתניהו ונמצאות בהנהגת המדינה ובהשפעה חזקה. טרנד שני בהקשר הזה הוא מפלגות גנרלים כשבבחירות האחרונות את כחול לבן הובילו 3 רמטכלים ויאיר לפיד.
בישראל כהנה ראש ממשלה מפורסמת, גולדה מאיר, שהיתה מהראשונות בעולם. בעוד ,שבוע וקצת תכנס לתפקיד סגנית נשיא הראשונה בארצות הברית, קאמלה האריס. יוצאות מן הכלל המעידות על הכלל.
מידע
